פסק-דין בתיק הפ"ב 32922-05-11

סכסוך שהתגלע בין המבקשים לבין המשיב נמסר להכרעת השופט בדימוס אבידן גלובינסקי (להלן: "הבורר") אשר הוציא תחת ידו פסק בוררות ביום 1.8.2010 (להלן: "פסק הבוררות"). המבקשים לא השלימו עם פסק הבוררות והגישו בקשה לביטולו (הפ"ב 55099-10-10).

ביום 1.3.2011 ניתן פסק דין לפיו הוחזר פסק הבוררות להשלמה והנמקה בהתאם לאמור בפסק הדין (להלן: "פסק הדין").

ביום 29.3.2011 השלים הבורר את פסק הבוררות (להלן: "הפסק המשלים").

בבקשה שלפני עותרים המבקשים לביטול הפסק המשלים, ולהלן טענותיהם:

         א.         בפסק הבוררות חייב הבורר את המבקש להשיב למשיב כספים שנטל ממבקשת 2 (להלן: "החברה"), ללא נימוק.  בפסק המשלים התייחס הבורר לעניין זה והסביר כי הורה להשיב כספים למשיב לאור העובדה שהשבת כספים לחברה כמוה כהשארת הכסף בידי המבקש. בכך חזר הבורר ופסק למשיב סכום העולה על חלקו במניות החברה (45%), תוך שהוא עוקף את החברה הזכאית לכספים ומותיר את מנהליה חשופים לאחריות מול שלטונות מע"מ בשל חובות החברה למע"מ. 

          ב.         בפסק הדין נקבע כי הבורר לא דן בטענות המבקש לפיהן קיבל לידיו 210,000 ש"ח בלבד ולא 240,000 ש"ח. בפסק המשלים קבע הבורר כי לא נתן אמון בגרסת המבקש ולכן לא התייחס לטענה האמורה, תוך שהוא מתעלם מהודאת המשיב לפיה חתם על השיקים באמצעותם משך המבקש כספים מהחברה ונפקות חתימתו של המשיב על השיקים האמורים.

זאת ועוד. הצדדים הסכימו שהתביעה המתבררת בבוררות לא תכלול עילות מדיני החברות, וקביעתו של הבורר שעל המבקש להוכיח כי התקבלה החלטה של החברה בעניין העברת הכספים לידי המבקש, מתבססת על טענה מדיני החברות שכלל לא נטענה על ידי המשיב.

          ג.          בפסק המשלים חזר הבורר על קביעתו שלא נתן אמון בעדי ההגנה וקבע כי התביעה שכנגד שהגיש המבקש לא התבססה על מסמכים אלא על ספקולציות של המבקש. עוד קבע הבורר שמנכ"ל החברה, גרי ספיר, אינו מעורה בעובדות הסכסוך, אף שהיה מעורה בעובדות ובנזקים שנגרמו לחברה וכלל לא נחקר על ידי המשיב.

          ד.         נוכח כל אלה יש לבטל את הפסק המשלים מכוח הוראות סעיף 24 (3), (4), (5), (6), (7), ו -(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

טענות המשיב

לטענת המשיב, אין להזדקק לבקשה לביטול הפסק המשלים משום שהבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בסעיף 27 (א) לחוק הבוררות.

המשיב דוחה את טענות המבקשים לגופן או מחמת מעשה בית דין הגלום בפסק הדין, ועותר לאישור פסק הבוררות.

דיון

1. בטרם אדון בהסתייגויות המבקשים מהפסק המשלים, יש להכריע בטענת המשיב לפיה אין להזדקק לבקשה לביטול הפסק המשלים נוכח הגשתה באיחור.

סעיף 27 (א) לחוק הבוררות, קובע:

"לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו;"

אין חולק שבעלי הדין קיבלו את הפסק המשלים ביום 29.3.2011 והבקשה שלפני הוגשה ביום 18.5.2011, קרי 50 ימים חלפו בין קבלת הפסק המשלים על ידי המבקשים לבין הגשת הבקשה לביטול הפסק המשלים. אלא שלטענת המבקשים, אין להביא במניין הימים את ימי פגרת הפסח ובהתחשב בכך, הוגשה הבקשה לביטול הפסק המשלים בחלוף 43 ימים מיום קבלת הפסק המשלים על ידי המבקשים.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם ימי פגרת הפסח באים במניין הימים הקבועים בסעיף 27 (א) לחוק הבוררות. לטענת המשיב, תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הקובעת כי תקופת פגרה של בית משפט לא תבוא במניין הימים לעניין מועדים שנקבעו, אינה חלה על המועד שנקבע בסעיף 27 (א) לחוק הבוררות. מנגד טוענים המבקשים כי תקנה 529 לתקנות סדר הדין חלה גם על המועד הקבוע בסעיף 27 (א) לחוק הבוררות.

בפסק הדין ברע"א 5617/09 יעקב פורוש ואח' נ' חוה דייטש (גרליץ) ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון), דן בית המשפט העליון בתחולת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי על המועד שנקבע בסעיף 27 (א) לחוק הבוררות, וכך נקבע: